מה היה בטעם הלפתן // רשומת אורח

אחרי שנים ארוכות של שיווק קפה נמס מגורען בפחיות, מישהו בעלית החליט שהגיע הזמן לצקת קצת ערכי "איכות" לתוך מותג הקפה הנמס של החברה. אמרתם איכות, אמרתם תומר שרון המכונה תומש.

(כאן היה אמור להופיע אמבד של הפרסומת. היו שלא הצלחתי לעשות זאת, הקישו-נא כאן ותוכלו לצפות בה בעצמכם)

תומר שרון המכונה תומש נורא רוצה קפה. מה רוצה, משתוקק. משאת נפשו היא ללגום מהקפה הנמס המיובש בהקפאה מתוצרת עלית. כל חייו היו רק הקדמה לרגע בו יטעם משיקוי הפלאים הזה. תומר שרון המכונה תומש מסתובב ברחובות כבר כמה חודשים בציפייה לכך שמישהו ישאל אותו אם הוא רוצה קפה, אבל אתם לא רואים אותו, כי הוא מסתובב בעולם של הסלבס (זאת אגב גם הסיבה שאף אחד לא הציע לו קפה, אבל נניח לזה עכשיו). תומר שרון המכונה תומש קנה כרטיס טיסה (באל-על, אלא מה. אנשים ששותים רק קפה נמס של עלית גם טסים רק באל-על, מאותן סיבות עלומות) רק כדי שהדיילת תשאל אותו אם הוא רוצה קפה והוא יוכל לשחרר בזעקה אחת את צעקתו ואת כמיהתו.

באותו הזמן, בברזיל, עולם כמנהגו נוהג. בסמטאות הציוריות עובדים שלל טיפוסים צבעוניים, אבל משתדלים לא לעשות שום דבר חשוב או דחוף מדי, כי בכל רגע עשוי ליפול עליהם אדם מהשמיים ולסחוף אותם בנאום כריזמטי לריקודי סמבה קצביים. כאלה הם הברזילאים. תמיד מוכנים למשחק כדורגל טוב, קרנבל סמבה ססגוני או סשן אורתודנטי איכותי. רק תנו להם מישהו שיצית את הפתיל, ויש לכם מהומת רחוב מתוזמנת היטב.

מה הדבר הכי בלתי נסבל בפרסומת הזאת? אהה, שאלה מכשילה. היא רומזת שיש רק אחד כזה. אבל היא מאוד מזכירה סדרת פרסומות אחרת לזאת של עלית: זו של הקפה הטורקי, במרכזה דמות מסתורית של ספק-טייס-ספק-מאהב-נכלולי עושה מסעותיה בעולם בעודה מנסה לשכנע את הגויים החביבים שכל מה שהיא צריכה זה "הוט ווטר, סמול גלאס". אז צחקנו חה חה על הבדואים ומושגי הזמן הנזילים שלהם, ועכשיו אנחנו שמחים יאי יאי עם הברזילאים ושמחת החיים המתפרצת שלהם. שתי הפרסומות מסרבות לצייר את האחר כמשהו שמכיל יותר מתכונת אופי קומית אחת. אבל מה שכן, איפה הטייס עם הקלאסה השקטה והדרישות הצנועות שלו, לעומת תומר שרון המכונה תומש עם הרשימה הצווחנית שלו.

מרוב הו-הא, קפיצות ממטוסים ומסיבות, קל לשכוח שאנחנו בעצם חוזים בטריק העתיק ביותר בספר: לצעוק בכל הכוח וברצף כמה המוצר שלך טוב, ולקוות שמשהו מזה ייקלט. כן, אותו הטריק מ"כל אבטיח מלמיליאן". הבעיה היא שתומר שרון המכונה תומש לא ניחן בחינניות העממית (מושג בעייתי, "עממית"; עלול מייד להחשיד את כותבו בהתנשאות) של תגרן בשוק, ובכלל, תחום הדיבור בצעקות נשלט בשנים האחרונות ביד רמה על ידי צביקה הדר, שמפליא מדי עונה להגיע לשיאים חדשים בתחום. באמת שאין צורך להתחרות בו.

תוך כדי הכתיבה נתבשרנו בבשורה המשמחת כי ריו תארח את האולימפיאדה ב-2016. בטלוויזיה צולמה מסיבת חוף שנערכה בקופה קבנה. איכשהו לא ראיתי שם קפה נמס עלית. אבל יש עוד זמן.

[הכותב הוא שודד ים והמעריץ הגדול ביותר של אורלי זילברשץ-בנאי. בשאר הזמן הוא כותב על שפה ב"דגש קל" ועל אוכל ב"הנדסת מזון"]