הוא כבר בא

מוזר, תמיד רחשנו חיבה מסוימת לפרסומות של yes. אולי הייתה זו עמדתם האנדרדוגית, אולי רוח הפרסומות הרעננה (סצינות מדמות-סרטים, עם טוויסטים הנוגעים לחווית הצפיה), אולי נאמנותנו הכפויה לכבלים – כל אלה הפכו את yes, מבחינתנו, לזן העשבים הזה, שצבעו עז וניחוחו טלול. הדשא של השכן.
לכן, אין זו הפתעה כי מרה הכזיבנו הגילוי שגם ל-yes, איך אומרים הילדים, נגמר הסוס. או אם נחדד את הנקודה – הפרסומת החדשה, זו של מקאן-אריקסון, מעידה יותר מכל על ההכרח להחליף קונספט.

מה הפעם? לא אחרים מהזוג המלכותי, מישל וברק אובמה, מתכוננים לשינה. מישל, כאשת נשיא טובה וממושמעה, מקניטה את בעלה על שאין מה לראות בטלוויזיה, בעוד הוא מנגב את פניו (ותזכרו את מגבת הפנים הזאת). בתגובה יוצא בעלה במחול סוער, בו – מתוך נסיון לספק את רצונותיה של אשתו – הוא מפריע לדיון חשוב בעניין הארכיטרוריסט א. בן-לאדן, רוקד על השולחן יחד עם זוגתו בביטחון שלא היה מבייש את עינת שרוף וטומי יאיר לפיד (תסלחו לי שאני מתבלבל בימים טרופים אלה, בהם השתלטה רוחו של האב על זרועו המסוקסה של הבן), ומסיים בשירת המנונו הפרטי: "Yes we can!". ברקע מתנגן מלל לועזי לא מעניין שיעזור לאפרים שמיר לסגור את החודש (או, הנה הזדמנות להעלות מהאוב שוב את הסיפור הישן ההוא), ואכן הותאם היטב ללחן, ובאופן כללי – נדמה שהשינוי המיוחל אכן באופק, וכל הסדרות הטובות בעולם מצטרפות לאוטובוס "תגלית" הקרוב.

לא נשמע אמין, הא? ובכן, גם הפרסומת לא.
שאפּו למוחות, שנזכרו לרכב על גל הפופולריות של אובמה בדיוק ברגע שבו הוא הפך מצונאמי אדיר לתמהיל של מי קולחין, שאריות קרם הגנה ושקיות ניילון. את הסלוגן "Yes we can" היה צריך לנצל כשהוא עוד חם מהתנור הדמוקרטי, ולא כשנשחק לחלוטין. למען האמת, השימוש בסלוגן רק עכשיו, כשנה וחצי לאחר שהובא לתודעה הישראלית, מעלה תהיות באשר למידת החיבור להייפ של אלה שאמורים, למעשה, להיות אמונים על ייצור ההייפ. מביך. מביך כמעט כמו הסדרות ש-yes מציעים ברשימה הנגללת בסוף הפרסומת; "סדרות גדולות"? "Y בערב"?!

מעניין שהמוחות במקאן-אריקסון הצליחו להתכתב עם ההייפ, אבל לא בהכרח בכוונת מכוון: שימו לב כיצד מקבל נשיא ארה"ב את כל החלטותיו תחת פיקודה של אשתו (היא רוקדת מאחוריו, זה כן, אבל היא הוציאה אותו למצעד הקטן הזה). למעשה, היא מקבלת את ההחלטות החשובות. תחשבו כמה מצחיק זה, אצל האמריקאים האלה: אשת המנהיג מקבלת את ההחלטות, ועוד אחת שנראית קפריזאית משהו. תארו לכם, ראש ממשלה שהיה מקבל החלטות על סמך מה שאשתו אומרת לו. פחח.

ועכשיו הגיע הזמן להיזכר במגבת הפנים. הנה היא כאן. ברקע: שחקן שלא דומה מספיק לאובמה. אבל העיקר שהבאתם אפרו-אמריקאי שיודע לענטז, לא ככה?